מטפי כיבוי אש: מדריך מקיף לשימוש ותחזוקה בטוחים
העקרונות הבסיסיים של כיבוי אש, סוגי השריפות השונות ואת המטפים המתאימים לכל סוג וידגיש את חשיבות התחזוקה השוטפת של מטפים אלו בהתאם לתקנים המקובלים.
יהונתן אליאב
2/24/20251 min read
מטפי כיבוי אש מהווים קו הגנה ראשון וחיוני במקרה של התלקחות שריפה. ככלי תגובה מיידי, הם יכולים למנוע התפשטות מהירה של האש ולצמצם באופן משמעותי את הנזק לרכוש ואף להציל חיי אדם.
הכרת סוגי המטפים השונים, הבנת אופן פעולתם והידע כיצד להשתמש בהם בצורה נכונה הם מרכיבים קריטיים בבטיחות אש בכל סביבה – בין אם מדובר במקום עבודה, במוסד ציבורי או בבית פרטי.
מאמר זה יסקור את העקרונות הבסיסיים של כיבוי אש, יפרט את סוגי השריפות השונים ואת המטפים המתאימים לכל סוג, וידגיש את חשיבות התחזוקה השוטפת של מטפים אלו בהתאם לתקנים המקובלים.
הבסיס לכיבוי אש טמון בהבנת שלושת המרכיבים ההכרחיים לקיומה של בעירה, המוכרים כ"משולש האש": חומר דליק, חמצן ומקור הצתה. כאשר שלושת מרכיבים אלו נפגשים בתנאים מתאימים, מתרחשת תגובה כימית הגורמת לשחרור חום ואור – היא השריפה.
כדי לכבות אש, יש לפעול לניתוק אחד או יותר ממרכיבי משולש האש.
קיימות 3 שיטות עיקריות לכיבוי אש:
"הרעבת האש" המתבצעת על ידי הסרת החומר הדליק (או אי הוספה שלו); "חנק", שמשמעותו מניעת אספקת חמצן לאש; "קירור", הכולל הורדת הטמפרטורה של החומר הבוער מתחת לנקודת ההצתה שלו.
בנוסף, ניתן לשבש את התגובה הכימית של הדליקה, אשר מפריע לתהליך הבעירה עצמו.
הבנת עקרונות אלו היא בעלת חשיבות עליונה בבחירת שיטת הכיבוי המתאימה לסוג השריפה הספציפי, שכן כל סוג שריפה דורש התמודדות שונה.
נהוג לסווג שריפות לחמישה סוגים עיקריים, כאשר כל סוג מאופיין בחומר הבוער ובמאפייני הבעירה הייחודיים לו. סיווג זה מסייע בזיהוי חומר הכיבוי היעיל ביותר לכל מקרה:
שריפות מסוג מוצקים (Class A) כוללות חומרים אורגניים כמו עץ, נייר ובד.
שריפות נוזלים דליקים (Class B) מערבות חומרים כמו דלקים, שמנים וצבעים.
שריפות ציוד חשמלי (Class C) מתרחשות כתוצאה מהתלקחות הנובעת מזרם חשמלי.
שריפות גזים דליקים (Class D, יש לציין כי בסיווג המקובל גזים מסווגים לעיתים כחלק מקבוצה B או בסיווג נפרד) כוללות חומרים כמו מתאן ופרופאן.
לבסוף, שריפות מתכות (Class E, בסיווג המקובל מסומנות כ-Class D) מערבות מתכות דליקות כמו מגנזיום וטיטניום.
לכל אחד מסוגי השריפות הללו קיימות שיטות כיבוי מומלצות וחומרים מתאימים. לדוגמה, שריפות מוצקים לרוב יכובו ביעילות באמצעות מים או קצף, בעוד ששריפות נוזלים דליקים דורשות שימוש בקצף, אבקה או פחמן דו-חמצני. שריפות חשמל מחייבות שימוש בחומרים שאינם מוליכים חשמל, כמו פחמן דו-חמצני או אבקה מיוחדת. שריפות גזים לרוב ידרשו עצירה של זרימת הגז וכיבוי הלהבה באמצעות אבקה, ובשריפות מתכות יש להשתמש באבקות כיבוי מיוחדות המיועדות לכך. קיימת חשיבות מכרעת בהתאמת חומר הכיבוי לסוג השריפה, שכן שימוש בחומר שאינו מתאים עלול לא רק להיות לא יעיל אלא אף להחמיר את המצב או ליצור סכנות נוספות.
קיימים מספר חומרי כיבוי נפוצים, כל אחד עם מנגנון פעולה ושימושים מומלצים משלו.
מים הם חומר כיבוי נפוץ ויעיל במיוחד לשריפות מסוג מוצקים, שכן הם פועלים בעיקר על ידי קירור החומר הבוער והורדת הטמפרטורה שלו.
מים הוא משאב זמין מאוד ובעלות נמוכה יחסית לחומרי כיבוי אחרים. זה הופך אותם לבחירה מעשית ונגישה עבור רוב המצבים.
לחץ מים מספק חיוני להשגת ספיקה נאותה, המאפשרת כיבוי מהיר ויעיל של השריפה. בהוראת מכ"ר 550 ישנם ספיקות מים נדרשות בכיבוי באמצעות ברזי מים ונתונים אלו משתנים בהתאם לגודל ולסוג השריפה הפוטנציאלית. תשתית מתאימה של אספקת מים בלחץ ובכמות מספקת היא מרכיב יסודי במערך בטיחות האש של כל מבנה או מתקן.
עם זאת, מים אינם מתאימים לשימוש בשריפות חשמל בשל סכנת התחשמלות, וגם לא בשריפות נוזלים דליקים, מכיוון שהם עלולים לגרום להתפשטות הנוזל הבוער.
פחמן דו-חמצני (CO2) פועל על ידי חנק האש, כלומר דחיקת החמצן מהאזור הבוער, ובנוסף, הוא מספק אפקט קירור מסוים. הוא מתאים במיוחד לכיבוי שריפות נוזלים דליקים וציוד חשמלי (שריפות מסוג B ו-C), מכיוון שהוא אינו מותיר אחריו שאריות (בשונה מאבקה יבשה), מה שהופך אותו למועדף במקומות עם ציוד אלקטרוני רגיש. יחד עם זאת, יעילותו מוגבלת בחללים פתוחים או גדולים, וריכוז גבוה שלו עלול להיות מסוכן לנשימה.
גז הלון היה בעבר חומר כיבוי נפוץ, במיוחד לכיבוי שריפות בציוד אלקטרוני רגיש, מכיוון שהוא פועל על ידי שיבוש התגובה הכימית של הבעירה. אולם, השימוש בו צומצם משמעותית בשל השפעתו המזיקה על שכבת האוזון, וכיום קיימים חומרים חלופיים ידידותיים יותר לסביבה.
אבקה היא חומר כיבוי רב-תכליתי הפועל על ידי יצירת מחסום כימי המפריד בין החומר הדליק לחמצן, ובנוסף, היא מספקת אפקט קירור מסוים. קיימים סוגי אבקה שונים המתאימים לסוגי שריפות שונים, כולל שריפות מוצקים, נוזלים וחשמל. היתרון המרכזי של האבקה הוא שהיא רב-תכליתית ומתאימה לכיבוי שריפות מסוגים A, B ו-C (בהתאם לסוג האבקה הספציפי).
כאמור, קיימים סוגים שונים של מטפי כיבוי אש, כאשר כל אחד מהם מיועד להתמודדות עם סוגי שריפות ספציפיים. בנוסף למטפים ניידים, קיימת חשיבות גם לאספקת מים נאותה לכיבוי שריפות באמצעות ברזי מים. ספיקת המים, המוגדרת כקצב זרימת המים, היא גורם קריטי ביעילות כיבוי האש.
טבלה 1: סיווג שריפות וחומרי כיבוי מומלצים
טבלה 2: סוגי מטפי כיבוי אש - מאפיינים ושימושים
תחזוקה שוטפת של מטפי כיבוי אש היא מרכיב קריטי בהבטחת תקינותם ומוכנותם לפעולה בעת חירום.
התחזוקה נדרשת בהתאם לתקן הישראלי 158 הדורש בדיקות תקופתיות הכוללות בדיקות חזותיות, בדיקת לחץ ושקילה הנדרשות על מנת לוודא שהמטף תקין ומוכן לשימוש. תדירות הבדיקות וסוגן מוגדרים בתקנים הרלוונטיים, ויש להקפיד על ביצוען באופן קבוע ותיעודן. מומלץ להעסיק אנשי מקצוע מוסמכים לביצוע תחזוקה מקיפה של המטפים, על מנת להבטיח את תפקודם המיטבי בעת הצורך. הזנחת התחזוקה עלולה לגרום לכך שהמטף לא יפעל כראוי בעת שריפה, דבר שעלול להוביל לתוצאות הרות אסון.
לסיכום, מטפי כיבוי אש הם כלי חיוני להתמודדות עם שריפות בשלבים הראשונים. הכרת סוגי השריפות השונים, התאמת המטף הנכון לכל סוג, הבנת אופן השימוש במטף ותחזוקתו השוטפת בהתאם לתקנים הם מרכיבים חיוניים בשמירה על בטיחות אש. כל אדם וארגון נושאים באחריות להבטיח את זמינותם ותקינותם של מטפי כיבוי אש, ולכן מומלץ להשתתף בהדרכות כיבוי אש ולרענן את הידע בנושא באופן קבוע. הבנה מעמיקה של נושא זה יכולה להציל חיים ולמנוע נזקים משמעותיים לרכוש.