סקירה מקיפה של חקיקת הנגישות בישראל
חקיקת הנגישות בישראל, המבוססת על חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (1998), כוללת תקנות וסטנדרטים טכניים (ת"י 1918) המגדירים דרישות נגישות לשירותים, מבנים ותחומים ספציפיים (תחבורה, חינוך ועוד). החקיקה מספקת הנחיות יסודיות ודרישות מפורטות למימושה
יהונתן אליאב
6/25/20191 min read
1. מבוא לחקיקת הנגישות בישראל
העיסוק בנושא הנגישות בישראל מעוגן עמוק בחקיקה ובמסגרת הנורמטיבית של המדינה. הבסיס החוקי המרכזי לנושא זה הוא חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998. חוק זה, שאושר בכנסת בשנת 1998 ונכנס לתוקף בשנת 1999 , נועד להגן על כבודם וחירותם של אנשים עם מוגבלות ולהבטיח את השתתפותם השווה בחברה.
התפתחות משמעותית בחקיקת הנגישות התרחשה בשנת 2005, כאשר תוקן החוק והוסף לו פרק מיוחד העוסק בנגישות. תיקון זה הטיל חובה מפורשת להנגיש תשתיות, מבנים ושירותים, כדי לאפשר את השתתפותם המלאה של אנשים עם מוגבלות בחברה. הוספת פרק זה מעידה על הכרה בחשיבות הנגישות כמרכיב חיוני להבטחת שוויון זכויות הלכה למעשה.
החוק משנת 1998, על תיקוניו הרבים, מהווה את אבן היסוד של חקיקת הנגישות בישראל. הוא מתווה את העקרונות הכלליים ומטיל את החובה העקרונית להנגשה, בעוד שהתקנות השונות שנחקקו מכוחו מפרטות את הדרישות המעשיות והטכניות ליישום נגישות בתחומים שונים.
2. החוקים והתקנות העיקריים המסדירים נגישות
המסגרת החוקית העיקרית המסדירה את נושא הנגישות בישראל נסובה סביב חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998. חוק זה, שתוקן פעמים רבות לאורך השנים , קובע עקרונות יסוד כמו כבוד האדם, חירותו, פרטיותו והזכות לשוויון. הוא מדגיש את הצורך בהתאמות נדרשות במסגרת השירותים הניתנים לכלל הציבור ואוסר על אפליה מחמת מוגבלות בתחומים כמו תעסוקה, מתן שירותים ציבוריים וגישה למקומות ציבוריים. מטרת החוק היא להגן על כבודם וחירותם של אנשים עם מוגבלות, לעגן את זכותם להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה, ולאפשר להם לחיות את חייהם בעצמאות מרבית ובכבוד.בנוסף לחוק המסגרת, קיימות תקנות רבות המפרטות את אופן יישום הנגישות בתחומים ספציפיים. תקנות אלה, שנחקקו מכוח החוק, מסדירות את הדרישות המעשיות והטכניות לנגישות בשירותים, מבנים, תחבורה, חינוך, בריאות, תעסוקה, מצבי חירום, תקשורת ועוד. הן מהוות את המנגנון האופרטיבי ליישום עקרונות הנגישות שנקבעו בחוק.
טבלה 1: חוקים ותקנות נגישות מרכזיים בישראל
3. תפקידו של מכון התקנים הישראלי ותקן 1918
מכון התקנים הישראלי (מת"י) ממלא תפקיד מרכזי בהגדרת תקנים בישראל . לצד התקנות המחייבות, מת"י מוסמך לאשר תקנים העוסקים גם בנגישות בתחומים שונים. אחד התקנים החשובים ביותר בתחום הנגישות הוא סדרת התקנים הישראליים ת"י 1918, "נגישות הסביבה הבנויה". סדרה זו כוללת מספר חלקים המפרטים דרישות טכניות לנגישות במרכיבים שונים של הסביבה הבנויה.
ת"י 1918 מחולק לחלקים שונים העוסקים בהיבטים שונים של נגישות. חלק 1 של התקן מתווה עקרונות ודרישות כלליות לנגישות. חלק 2 מתמקד בנגישות הסביבה שמחוץ לבניין. חלקים 3.1 ו-3.2 עוסקים בנגישות פנים הבניין, כאשר חלק 3.1 מפרט דרישות בסיסיות וחלק 3.2 דרישות משלימות לשימושים ספציפיים. חלק 4 של התקן מתמקד בנגישות בתחום התקשורת וחלקים 5.1 ו-5.2 עוסקים בנגישות יחידות אכסון מיוחדות ויחידות דיור נגישות, בהתאמה. התקנות השונות מפנות לעיתים קרובות לסדרת תקנים זו לצורך הגדרת ההיבטים הטכניים של הנגישות. לדוגמה, התקנות עשויות להפנות לת"י 1918 כדי לקבוע את המידות המדויקות של דרך נגישה או את האבזור הנדרש בעמדת שירות נגישה.
טבלה 2: חלקי תקן ישראלי ת"י 1918 - נגישות הסביבה הבנויה
4. הדרישות המעשיות העיקריות למימוש הנגישות
התקנות לנגישות בישראל מפרטות שורה של דרישות מעשיות שמטרתן להבטיח שאנשים עם מוגבלות יוכלו לגשת ולהשתמש בשירותים, במבנים ובמקומות ציבוריים באופן שוויוני, עצמאי ובטוח. הדרישות הללו מתייחסות למגוון רחב של היבטים, החל מתכנון פיזי ומרחבי ועד לאמצעי תקשורת ושירות.
התקנות קובעות, בין היתר, דרישות הנוגעות לרוחב ולשיפוע של דרכים נגישות, כדי לאפשר מעבר נוח ובטוח של אנשים המשתמשים בכיסאות גלגלים או בעזרים אחרים לניידות. הן מפרטות את המידות המינימליות הנדרשות למשטחי תמרון עבור כיסאות גלגלים, כגון שטח רצפה חופשי ומרחב סיבוב. כמו כן, התקנות מתייחסות לגובהם של אמצעי הפעלה, כגון לחצנים ומתגים, כדי להבטיח שהם יהיו בהישג ידם של אנשים המשתמשים בכיסאות גלגלים או שגובהם שונה מהממוצע.בנוסף לדרישות הפיזיות, התקנות עוסקות גם בהיבטים של תקשורת והכוונה. הן מחייבות התקנת שילוט מתאים וברור, כולל שילוט בכתב ברייל ובגופן מוגדל עבור אנשים עם לקות ראייה. במקומות ציבוריים מסוימים, נדרשות מערכות עזר לשמיעה עבור אנשים עם לקות שמיעה. התקנות גם מתייחסות לצורך בהתאמות נגישות לשירותים הניתנים לציבור, כגון הנגשת מידע, מתן אפשרות לקבלת סיוע אישי והתאמת נהלי עבודה.
הגדרת "אדם עם מוגבלות" בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות כוללת אנשים עם לקות פיסית, נפשית או שכלית, קבועה או זמנית, המשפיעה באופן מהותי על תפקודם באחד או יותר מתחומי החיים העיקריים. הגדרה רחבה זו משקפת את המטרה של התקנות לספק מענה למגוון רחב של צרכים ולאפשר השתתפות שוויונית לכלל האנשים עם מוגבלות.
5. תשובות לשאלות מרכזיות שהתקנות עונות עליהן
התקנות לנגישות בישראל מספקות מענה לשאלות מרכזיות הנוגעות להיקף הנגישות הנדרש, תוכן הדרישות ומסגרות הזמן לביצוע התאמות נגישות במקומות ציבוריים קיימים.
באשר להיקף הנגישות, התקנות מגדירות אילו מקומות, שירותים ותשתיות חייבים להיות נגישים. הן מתייחסות למקומות ציבוריים חדשים וקיימים, לשירותים הניתנים לציבור על ידי גופים ציבוריים ופרטיים, ולתחומים ספציפיים כמו תחבורה, חינוך ובריאות.בנוגע לתוכן הדרישות, התקנות מפרטות מהן ההתאמות הנגישות הנדרשות בכל מקרה. הן מתייחסות הן להיבטים הפיזיים של הנגישות, כגון התאמת מבנים ותשתיות, והן להיבטים השירותיים, כגון התאמת נהלי עבודה ומתן מידע נגיש. התקנות מפנות לעיתים קרובות לתקנים ישראליים, כגון סדרת ת"י 1918, לצורך הגדרת הדרישות הטכניות המדויקות.
בנושא מסגרות הזמן לביצוע נגישות במקומות ציבוריים קיימים, התקנות קובעות לוחות זמנים מפורטים ליישום הנגישות. לוחות זמנים אלה עשויים להשתנות בהתאם לסוג המקום או השירות ולסוג ההתאמות הנדרשות. התקנות עשויות גם להגדיר שלבי ביניים ליישום הנגישות, במטרה להקל על בעלי המקומות והשירותים לעמוד בדרישות.
6. דוגמאות לאופן שבו התקנות מתייחסות למימוש הנגישות באופן טכני
התקנות לנגישות בישראל מספקות דוגמאות קונקרטיות לאופן שבו יש לממש את הנגישות באופן טכני. הן מתייחסות, לדוגמה, למידות של דרך נגישה, כגון הרוחב המינימלי הנדרש והשיפוע המרבי המותר. על פי ת"י 1918 חלק 1, רוחב חופשי מינימלי של דרך נגישה הוא 130 ס"מ, או 80 ס"מ במעברים קצרים, והשיפוע האורכי לא יעלה על 5% (אלא אם כן מדובר בכבש/רמפה) והשיפוע הרוחבי לא יעלה על 2%.
דוגמה נוספת היא האבזור הנדרש בעמדת שירות נגישה. התקנות עשויות לקבוע את גובה הדלפק או השיש בעמדת השירות, את המרחב החופשי הנדרש לגישה עם כיסא גלגלים, ואת הצורך באמצעי עזר לשמיעה או ראייה, כגון לולאת השראה או תאורה מתאימה. תקן ת"י 1918 חלק 1 קובע כי גובה אמצעי הפעלה נגישים, אשר יכול לכלול גם את משטח השירות, צריך להיות בין 85 ל-110 ס"מ מעל פני הרצפה.
הפנייה לסדרת תקנים ישראליים (ת"י 1918) בתקנות הנגישות מבטיחה שהדרישות הטכניות יהיו מפורטות, ברורות ועדכניות. תקנים אלה מספקים את המפרטים הטכניים המדויקים הנדרשים לתכנון ולביצוע של פתרונות נגישות יעילים.
7. שתי קבוצות התקנות העיקריות בתחום הנגישות
התקנות בתחום הנגישות בישראל נחלקות לשתי קבוצות עיקריות:
הקבוצה הראשונה מגדירה הנחיות נגישות יסודיות המיועדות לכלל השירותים והמקומות. בקבוצה זו ניתן למצוא את תקנות נגישות השירות, תקנות נגישות לבניין ותקנות נגישות מקום שאינו בניין (קיים-לפני חלות התקנות או חדש). תקנות אלה מתוות את העקרונות הבסיסיים והדרישות המינימליות לנגישות שחלות על כלל הגופים והמקומות הנותנים שירות לציבור.
הקבוצה השנייה של התקנות עוסקת בנגישות בתחומים מסוימים – תחבורה, חינוך, בריאות, תעסוקה, חירום ושירותי טלפוניה. תקנות אלה מתייחסות לצרכים הייחודיים ולאתגרים הספציפיים הקיימים בכל אחד מתחומים אלה, ומפרטות דרישות נגישות מותאמות.
חלוקה זו לשתי קבוצות מאפשרת יצירת מסגרת רגולטורית מקיפה המשלבת בין דרישות נגישות כלליות החלות על הכל, לבין דרישות ממוקדות ומפורטות יותר המתייחסות למאפיינים הייחודיים של כל תחום.
8. הקבוצה הראשונה של התקנות - הנחיות נגישות יסודיות
הקבוצה הראשונה של תקנות הנגישות בישראל כוללת לדוגמא את תקנות נגישות השירות, תקנות נגישות בניין קיים ותקנות נגישות מקום שאינו בניין.
תקנות נגישות השירות: תקנות אלה, כדוגמת "תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), תשע"ג-2013" , עוסקות בהתאמות הנגישות הנדרשות בשירותים הניתנים לציבור. הן מתייחסות למגוון רחב של שירותים, לרבות שירותי אירוח , ומפרטות את החובות החלות על נותני השירותים כדי להבטיח שאנשים עם מוגבלות יוכלו לקבל את השירות באופן שוויוני ובכבוד. התקנות עשויות לכלול דרישות להנגשת מידע, להתאמת נהלים, למתן סיוע אישי ולהכשרת עובדים.
תקנות נגישות בניין קיים: תקנות אלה, כדוגמת "תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים), התשע"ב-2011" , מתמקדות בהנגשת מבנים קיימים שהם מקומות ציבוריים. הן מתייחסות לאתגרים הייחודיים הכרוכים בהתאמת מבנים קיימים לדרישות נגישות, ועשויות לכלול הוראות לגבי סדרי עדיפויות בביצוע התאמות, לוחות זמנים ליישום ופתרונות חלופיים במקרים מסוימים.
תקנות נגישות מקום שאינו בניין: תקנות אלה, כדוגמת "תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שאינו בניין), תשע"ד-2013" , עוסקות בהנגשת מקומות ציבוריים שאינם מבנים, כגון פארקים, גנים ציבוריים ואתרים פתוחים אחרים. הן מתייחסות לדרישות נגישות ייחודיות למקומות אלה, כגון התאמת שבילים, מתקנים וריהוט רחוב.
9. הקבוצה השנייה של התקנות - נגישות בתחומים מסוימים
הקבוצה השנייה של תקנות הנגישות בישראל מתמקדת בתחומים ספציפיים וכוללת תקנות נגישות בתחומי תחבורה, חינוך, בריאות, תעסוקה, חירום ושירותי טלפון.
תחבורה: קיימות תקנות רבות המסדירות את נגישות שירותי התחבורה הציבורית, כגון "תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הסדרת נגישות לשירותי תחבורה ציבורית), תשס"ג-2003". תקנות נוספות עוסקות בנגישות חושית באוטובוסים בין עירוניים ובנגישות רכב השכרה ואוטובוסים.
חינוך: בתחום החינוך, קיימות תקנות כמו "תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות במוסד חינוך קיים), התשע"א-2011" ו"תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות פרטנית לתלמיד ולהורה), תשע"ח-2018". תקנות אלה מתייחסות להנגשת מוסדות חינוך קיימים ולהתאמות נגישות פרטניות לתלמידים ולהורים עם מוגבלות.
בריאות: תקנות בתחום הבריאות כוללות את "תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירותי בריאות ולמקומות נתינתם), תשע"ו-2016". תקנות אלה עוסקות בהתאמות נגישות בשירותי בריאות ובמקומות בהם הם ניתנים. קיימות גם תקנות ספציפיות למצבי חירום בתחום הבריאות.
תעסוקה: חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות עצמו כולל הוראות נגד אפליה בתעסוקה. קיימות גם תקנות ספציפיות כגון "תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (עדיפות במקומות חניה במקום העבודה), תשס"ב-2001".
חירום: קיימות תקנות ייעודיות להנגשת שירותי חירום, כגון "תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (נגישות שירותי בריאות בקהילה במצב חירום), תשפ"ב-2022", "תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (נגישות אירועי פינוי אוכלוסייה וקליטתה במצב חירום), תשפ"ב-2022" ו"תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (נגישות לשירותי שעת חירום במסגרות לאנשים עם מוגבלות), תשפ"א-2021".
בזק: בתחום התקשורת, קיימות תקנות כמו "תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (נגישות לשירותי בזק ולמתקני בזק), תשס"ט- 2009".
לסיכום, חקיקת הנגישות בישראל היא מערכת מקיפה ומפורטת, המבוססת על חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, וכוללת שורה ארוכה של תקנות וסטנדרטים טכניים. המסגרת הרגולטורית מחולקת לשתי קבוצות עיקריות: הנחיות יסודיות החלות על כלל השירותים והמקומות, ותקנות ספציפיות המתייחסות לתחומי חיים מוגדרים.
החקיקה והתקנות מספקות מענה לשאלות מרכזיות הנוגעות להיקף הנגישות, תוכן הדרישות ומסגרות הזמן לביצוע התאמות נגישות. הן כוללות דוגמאות קונקרטיות לאופן שבו יש לממש את הנגישות באופן טכני, תוך התייחסות למידות, שיפועים ואבזור נדרש.
ההתפתחות המתמשכת של חקיקת הנגישות, כפי שמעידים התיקונים הרבים לחוק והעדכונים לתקנים, משקפת את החשיבות הגוברת המוענקת לנושא זה בישראל ואת המחויבות המתמשכת להבטחת שוויון זכויות והשתתפות מלאה של אנשים עם מוגבלות בחברה.
משרדינו מספק שירותי ייעוץ, סקרים ואישורים לנגישות עבור עסקים, יזמים וארגונים, כדי להבטיח עמידה בדרישות החוק והתקנות. שירותים אלה כוללים, בין היתר, אישור נגישות לרישיון עסק, סקרי נגישות למבנים קיימים, ייעוץ לפרויקטים בנייה חדשה וליווי תהליכי קבלת היתרים וטופס 4. בנוסף, גם בתקנים הנוגעים לנגישות אתרי אינטרנט, כדוגמת התאמת אתר לת"י 5568 , המבוסס על הנחיות נגישות לתכני אינטרנט Web Content Accessibility Guidelines של ארגון ה W3C הבינלאומי.